RSM Shiff Hazenfratz Co
Languages

Languages

מגזין 11.7.2018

 

Newsletter-thumbnail-image.jpg

 

כתבות ופרסומים

  • "המספרים שמאחורי המונדיאל" – ראיון עם רו"ח ראובן שיף , אשר שודר ב- 25.6.2018 בתכנית הכלכלית של גלי צה"ל. בראיון דן רו"ח שיף בהיבטים הכלכליים של משחקי המונדיאל,  אשר נערכים השנה ברוסיה. (לראיון המלא לחץ/י  כאן - דקות 16-21).

 

  • האם אדם המקבל תשלום חד פעמי מחברת הביטוח שלו בגין אובדן כושר עבודה נדרש לשלם בגינו ביטוח לאומי? רו"ח שוקי מיניבצקי משיב לשאלות הגולשים באתר כל מס. 

שאלה: אדם המקבל מחברת הביטוח סכום חד פעמי בשל תביעת אובדן כושר עבודה בסך 350 אלפי ש"ח לשנים 2014-2018. האם תשלום זה  חייב בביטוח לאומי, אם כן כיצד זה מחושב והאם מבצעים ?

תשובה : בהתאם לחוזר מנהל הביטוח והגביה שהוצא לסניפים ביום 6/12/2009, החישוב צריך להיעשות כדלקמן :

יש לחשב את דמי הביטוח החודשיים שהיו צריכים להיות משולמים על הקצבה החודשית שהייתה אמורה להיות משולמת לפי שיעורי  דמי הביטוח הלאומי על הכנסה פסיבית לשנים 2014 עד 2018 . במידה ולאחר החישוב הנ"ל יישאר סכום פיצוי נוסף ,יש לחייב אותו כסכום  חד פעמי עד לסכום התקרה המקסימלית בחודש התשלום . בכל מקרה אם הפיצוי משתלם לעובד שכיר, על חברת הביטוח לבצע את התשלום.

אם הפיצוי משתלם למבוטח באופן פרטי (פוליסת פרט) חובת התשלום חלה על המבוטח עצמו.

מכיוון כי מדובר בחישוב מורכב , יש לפנות לביטוח לאומי כדי שהוא יבצע את החישוב ויעביר אישור לחברת הביטוח את סכום הניכוי שעליה לבצע.

אם מדובר בפוליסת פרט, המבוטח ישלם בעצמו את דמי הביטוח בהתאם לחישוב שייעשה ע"י הביטוח לאומי בשובר נפרד.

 

עדכונים והודעות

  • דיווח חצי שנתי ותשלום מקדמות בגין רווחים משוק ההון עד ליום 31.7.2018 -

המועד להגשת דיווח חצי שנתי ולתשלום מקדמות בגין רווחים שנצברו במהלך החודשים ינואר – יוני 2018, בגין מכירת ניירות ערך ונכסים אחרים אשר לא נוכה בגינם מס במקור, הינו עד ליום 31.7.2018. לפיכך, יחידים או חברות אשר צברו רווחים ממכירת ניירות ערך ו/או נכסים אחרים, בארץ או בחו"ל,  במהלך החודשים ינואר – יוני 2018, נדרשים לדווח ולשלם מקדמות בהתאם עד סוף החודש. צוות משרדנו ישמח לעמוד לרשותכם ולערוך את הבדיקות הנדרשות בקשר עם עריכת דיווח חצי שנתי כאמור.

 

  • פירות וירקות העונה נחשבים כיבוד קל המהווה הוצאה מוכרת

תקנה 2(1) לתקנות מס הכנסה (הוצאות מסוימות), התשל"ב-1972 (להלן: "התקנה") קובעת, כי יותרו בניכוי 80% מההוצאות שהוציא נישום במקום עסקו עבור כיבוד קל המוגדר כ"שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה". רשות המסים פרסמה הבהרה, בעקבות פניות שהתקבלו בנושא, לרבות פניות ממשרד הבריאות במסגרת התכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים, לפיה הסיפא של הגדרת כיבוד קל ("וכיוצא באלה") יכולה לכלול גם פירות וירקות העונה [להודעת ההבהרה – לחץ/י כאן].

 

  • דחיית מועד הגשת דיווח בגין "עמדות חייבות בדיווח" במע"מ ומכס -

בחודש דצמבר 2017, פרסמה רשות המסים רשימת עמדות חייבות בדיווח בנושא מע"מ ומכס. מועד הדיווח בגין עמדות כאמור אשר ננקטו בשנת המס 2017, נקבע (לאחר דחייה שניתנה ע"י רשות המסים), ליום 1.7.2018 או עד מועד הגשת הדו"ח השנתי לשנת 2017, לפי המוקדם. נוכח פניות רבות שהתקבלו, הוחלט ברשות המסים על מתן דחייה נוספת ואחרונה להגשת דיווחים כאמור, וזאת עד ליום 2.10.2018 או עד למועד הגשת הדו"ח השנתי לשנת המס 2017, לפי המוקדם מביניהם.

 

  • החלטות ועדות הכופר ברשות המסים לשנת 2016

רשות המסים פרסמה את קובץ החלטות ועדות הכופר ברשות המסים לשנת 2016. הפרסום כולל את פירוט התיקים בהם התקבלה החלטה, לרבות שמו של החשוד ומקצועו, סעיף העבירה, סכום העבירה, שנות המס הרלוונטיות, החלטת הוועדה ותמצית נימוקיה. הקובץ כולל 272 החלטות, מתוכן 124 בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ו - 148 החלטות בתיקי מכס ומע"מ [לקובץ ההחלטות – לחץ/י כאן].

 

פסיקה

  • פס"ד מרכז ארכיאולוגי – בית המשפט קבע כי הוצאות  משפטיות בגין הליך פלילי כנגד מנהל בכיר של חברה לא תוכרנה כהוצאות של החברה.

במרכזו של הערעור עומדת השאלה מתי הוצאות התדיינות עבור ייצוג אורגן של חברה בהליך פלילי יוכרו כהוצאות בייצור הכנסה של החברה לפי סעיף 17 לפקודה. המערער הינו ארכיאולוג וסוחר עתיקות, המחזיק ברישיון לסחר בעתיקות בישראל, אשר פעל כעצמאי בתחום סחר העתיקות עד ליום 31.12.2002. ביום 1.1.2003, העביר המערער את כלל פעילותו העסקית למערערת 1 – מרכז ארכיאולוגי בע"מ ("החברה"), בה החל לעבוד כשכיר. כנגד המערער התנהל הליך פלילי ממושך, בין היתר בגין אישומים של החזקת נכס החשוד כגנוב, זיוף, קבלת דבר במרמה ואישומים לפי חוק העתיקות, ובסופו של יום זוכה המערער. העבירות שיוחסו למערער התייחסו לאירועים שהתרחשו בעת שפעל כעצמאי ועובר להקמת החברה. בדוחות החברה לשנים 2005-2007 ביקשה החברה לנכות כהוצאות בייצור הכנסה את התשלומים ששילמה לטענתה עבור ייצוג המערער בהליך הפלילי. פקיד השומה לא התיר את ניכוי ההוצאות הואיל ו"העבירות שפורטו בכתב האישום נוגעות לבעל המניות ולא למערערת עצמה" ועל כן ההוצאות המשפטיות "אינן בגדר הוצאה בייצור הכנסה של המערער שעל כן אינה רשאית לתבוע אותה בניכוי". השגות המערערים על החלטת פקיד השומה נדחו ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו טענו המערערים כי מטרת ההגנה המשפטית של המערער הייתה שמירה על שמו הטוב והמוניטין שלו שהינם אינטרס ישיר של החברה, שכן הרשעה פלילית הייתה עלולה לפגוע גם בשמה הטוב של החברה, ולכן, לגישתם, יש להכיר בהוצאות המשפט כהוצאות בייצור הכנסתה של החברה. בנוסף נטען, כי זיכויו של המערער מוכיח את צדקת ההוצאות וניכוין, וכי ניכוי ההוצאות הנדונות עומד במבחן תקנת הציבור ועונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה. בית המשפט המחוזי קבע, כי החברה אינה רשאית לנכות את ההוצאות בגין ייצוגו של המערער בהליך הפלילי, שכן מעשיו של המערער, בגינם הוגש כתב האישום, לא היו קשורים כלל לחברה מן הטעם שכולם נעשו עובר להקמת החברה. מעבר לכך נקבע, כי המוניטין של המערער הוא אישי ואינו שייך לחברה, ולכן גם אם בעקיפין הפגיעה במוניטין המערער גרמה לפגיעה עקיפה כלשהי במוניטין החברה, הרי שהפגיעה במוניטין האישי עלתה לאין ערוך על הפגיעה במוניטין החברה. אמנם סעיף 17 לפקודה מתיר ניכוי של הוצאות מעורבות, אך הנטל להוכיח הפרדה זו מוטל על הנישום המבקש את הניכוי, ובמקרה זה החברה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, הפרדה כזו, ומכל מקום החלק המרכזי והעיקרי של ההוצאה קשור למוניטין של המערער ולא למוניטין של החברה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את הערעור. בית המשפט העליון בחן את המבחנים הכללים לניכוי הוצאות, ובכלל כך את מבחן האינצידנטליות, מבחן השמירה על הקיים ועקרון תקנת הציבור. בפסק הדין נקבע, כי הוצאות התדיינות משפטית, ובכלל זה הוצאות התדיינות פלילית, עשויות להיות שלובות בייצור הכנסתו של הנישום באחד משני מצבים: כאשר הפעילות נשוא ההתדיינות התרחשה במהלך הפעילות העסקית של הנישום או כאשר תכלית ההתדיינות הינה שימור או השבחה של נכס השייך לנישום, גם אם הפעילות נשוא ההתדיינות התרחשה בעבר, שלא במסגרת הפעילות העסקית (וכאשר מדובר בהשבחת נכס יש לבחון האם מדובר בהוצאה פירותית). במקרה דנן קבע בית המשפט, כי ההוצאות לא נכנסות בגדר החלופה הראשונה, שכן על אף שההתדיינות המשפטית התנהלה לאחר שהחברה נוסדה, האירועים נשוא ההליך התרחשו בשנים בהן פעל המערער כעצמאי והחברה עדיין לא הייתה קיימת. כמו כן, ההוצאות אינן נכנסות בגדר החלופה השנייה, שכן גם אם תתקבל טענת המערער כי ניהול ההליך הפלילי נועד להגן על רישיון הסחר בעתיקות של המערער וכן על המוניטין שלו, הרי שבאף שלב המערערים לא טענו, כי רישיון הסחר של המערער, שמו הטוב והמוניטין שלו שייכים לחברה. הרישיון והמוניטין הם אישיים, שייכים למערער ואינם בגדר נכס בבעלות החברה, ולכן תכלית ההתדיינות הייתה להגן על נכסים של המערער ולא על נכסי החברה. בסיכומו של דבר נקבע, כי הוצאות ההתדיינות אינן שלובות בייצור הכנסת החברה, ולפיכך לא ניתן להכיר בהן כהוצאות של החברה. בית המשפט הוסיף, כי ניתן היה להתיר את ההוצאות בניכוי אם החברה הייתה מדווחת על הוצאות ההתדיינות כהוצאת שכר, דבר שלא נעשה, ואשר היה מגדיל את חבות המס של המערער ומחייב ניכוי מס במקור מצד החברה [ע"א 235/17 מרכז ארכיאולוגי בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 4 – לפסק הדין לחץ/י  כאן].

 

 

?איך נוכל לסייע לך

צור עמנו קשר עוד היום בטלפון 03-7919111 או שלח לנו שאלות, תגובות או הצעות.

צור קשר