RSM Shiff Hazenfratz Co
Languages

Languages

מגזין 26.2.2018

 

Newsletter-thumbnail-image.jpg

 

 

עדכונים והודעות

  • תקנות מס הכנסה – הפחתת עיצום כספים בשל אי זיהוי או דיווח לצורך יישום הסכם ה-  FATCA

ברשומות פורסמו תקנות מס הכנסה (הפחתה של סכום העיצום הכספים בשל אי-זיהוי או דיווח לצורך יישום הסכם פטקא), התשע"ח-2018 ("התקנות"). במסגרת התקנות נקבע, כי מנהל רשות המסים יהא רשאי, בנסיבות מסוימות (כמפורט בתקנות), להפחית למפר את סכום העיצום הכספים בשיעורים של 10%, 30% ו- 50%, בהתאם לנסיבות. בנוסף נקבע, כי לגבי מפר שהתקיימו לגביו מספר נסיבות, רשאי מנהל רשות המסים להפחית מסכום העיצום את השיעורים האמורים בהתאם לנסיבות, ובלבד ששיעור ההפחתה לא יעלה על 85% מסכום העיצום הכספי הקבוע בשל אותה הפרה [לתקנות – לחץ/י כאן ].

  • חוזרים מקצועיים בנושא גילוי מרצון, חלוקת דיבידנד ומיסוי פעילות באמצעות מטבעות וירטואליים -

רשות המסים פרסמה מספר חוזרים מקצועיים והוראות ביצוע בנושאים שונים, כמפורט להלן:

  • הוראת ביצוע 5/2018 – "נוהל גילוי מרצון – הנחיות לפעולה" – כזכור בחודש דצמבר 2017, רשות המסים פרסמה נוהל גילוי מרצון חדש אשר יחול עד ליום 31.12.2019 (למעט מסלול גילוי מרצון אנונימי שיהיה בתוקף רק עד ליום 31.12.2018). בהמשך לכך, פרסמה רשות המסים הוראת ביצוע בנוגע לנוהל החדש שנועדה להבהיר את דרכי הטיפול בבקשות המוגשות דרך שלושת המסלולים האפשריים (מסלול רגיל, מסלול אנונימי ומסלול מקוצר), ובכלל כך אופן הגשת הבקשות והטיפול בהן, דגשים ביחס למיסוי ההכנסה החייבת בגילוי (מקרים בהם לא יוטל מס על הקרן, התייחסות להפסדים ולזיכוי ממס זר) ועוד.

[להוראות הביצוע – לחץ/י כאן.

  • חוזר מס הכנסה 1/2018 – "סיווג הכנסה לצרכי מס של חלוקת דיבידנד לפי סעיף 303 לחוק החברות" – החוזר נועד להבהיר את עמדת רשות המסים לגבי מצבים של חלוקת דיבידנד שלא מרווח לפי סעיף 303 לחוק החברות (הפחתת הון) וכולל ההתייחסות להגדרת המונח דיבידנד לצרכי מס, מקור החלוקה של דיבידנד ועוד, לרבות דוגמאות ליישום האמור בחוזר. יש לציין, כי חוזר זה מבטל את האמור בסעיף 6 לחוזר מס הכנסה 10/2001 לעניין הוראות המס שיחולו בעת חלוקת דיבידנד שלא מרווח.
  • לחוזר 1/2018 – לחץ/י כאן].

 

  • חוזר מס הכנסה 5/2018 – "מיסוי פעילות באמצעי תשלום מבוזר (המכונים: 'מטבעות וירטואלים')" – החוזר עוסק באופן מיסוי הפעילות במטבעות וירטואליים כגון הביטקוין ודומיו. לעמדת רשות המסים, המדובר בנכס (ולא מטבע) לעניין חוקי המס ובמסגרת החוזר באים 
  • לידי ביטוי מספר היבטים מבחינת דיני המס: לצרכי מס הכנסה – אמצעי תשלום מבוזר הינו נכס, ולכן מי שפעילותו אינה מגיעה לכדי עסק, אזי בגין עליית הערך בלבד, בעת מכירתו, ישולם מס רווח הון בעוד שמי שפעילות מגיעה לכדי עסק, הרי שישולם מס ככל פעילות עסקית; לצרכי מע"מ – אמצעי התשלום המבוזר הינו נכס בלתי מוחשי, ולכן מי שפעילותו בתחום היא לצרכי השקעה בלבד, שאינה מגיעה לכדי עסק, הרי שאינו חייב במע"מ, בעוד לגבי עוסק שתקבוליו מתקבלים באמצעי תשלום מבוזר, ישולם מע"מ בהתאם לפעילות העסקית, ללא קשר לאופן התקבול, כך שככלל במימושו לא ישולם מע"מ. מי שפעילותו באמצעי תשלום מבוזר מגיעה לכדי עסק (ממסחר) יסווג כמוסד כספי ומי שפעילותו היא כרייה, יסווג כעוסק לצרכי מע"מ.

[לחוזר מס הכנסה 5/2018 – לחץ/י כאן]

 

  • החלטות מיסוי בנושאי מיסוי בינלאומי וחוקי עידוד

החלטת מיסוי 6631/18 בנושא מיסוי בינלאומי – עניינה של ההחלטה בתאגיד הפועל בתחום ההשקעות ומאוגד כשותפות זרה ("השותפות"). השותף המוגבל היחיד בשותפות הינו חברה תושבת חוץ שאינה תושבת מדינת אמנה המוחזקת ע"י חברה ציבורית זרה תושבת מדינת אמנה. השותף הכללי הינו שותפות ישראלית שאינה מהווה צד קשור לשותף המוגבל, ואשר השותפים המוגבלים בה הינם תושבי ישראל ויפן. בכוונת השותפות להשקיע בחברות הזנק תושבות ישראל או בחברות הקשורות לישראל העוסקות בתחומי הטכנולוגיה וטכנולוגיה עילית. כל ההחלטות בגין ההשקעות תתקבלנה ע"י ועדת ייעוץ שחבריה  ממונים ע"י השותף הכללי והשותף המוגבל והיא תתכנס הן בישראל והן מחוץ לישראל. לצורך יישום מדיניות ההשקעה, הוועדה נעזרת בחברת שירותים ישראלית. השותף הכללי יקבל דמי ניהול ודמי הצלחה שינבעו מתוצאות ההשקעות וחברת השירותים תקבל דמי תפעול. במסגרת ההחלטה נקבע, כי  פעילות השותפות המבוצעת בישראל באמצעות נציגיה השונים, לרבות באמצעות השותף הכללי, הוועדה וחברת השירותים, תיחשב כפעילות עסקית המניבה הכנסה בישראל כמשמעותה בסעיף 4א לפקודה, ולפיכך תיחשב כהכנסה שהופקה בישראל.

  • החלטת מיסוי 2167/18 בנושא חוקי עידוד – עניינה של ההחלטה בחברה פרטית תושבת ישראל העוסקת בפיתוח תוכנה המשמשת כפלטפורמה למסחר בחוזים עתידיים עבור ברוקרים וגופים פיננסיים שהכנסותיה הינן ממתן זכות שימוש בתוכנה. במסגרת ההחלטה נקבע, כי הכנסות החברה ממתן זכות השימוש בתוכנה תיחשבנה ל"הכנסה מועדפת" כהגדרתה בסעיף 51 לחוק לעידוד השקעות הון.
  • החלטת מיסוי 3311/18 בנושא חוקי עידוד – עניינה של ההחלטה בשותפות של יחידים שהוקמה לטובת ביצוע השקעה בחברת הזנק ("חברת המטרה") בהתאם לחוק האנג'לים. חלק מהשותפים בשותפות החזיקו עבור אחרים, בנאמנות, יחידות השתתפות בשותפות. כמו כן, חלק מהשותפים עומדים בהגדרת "קרוב" כמשמעותה בחוק האנג'לים. במסגרת החלטת המיסוי נקבע, כי הוראות חוק האנג'לים יחולו על כל אחד מהשותפים על פי חלקו בגין ההשקעה המזכה במניות חברת המטרה, כפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה.

[את החלטות המיסוי ניתן למצוא באתר רשות המסים בקישורית –

https://www.misim.gov.il/tmmisuyweb/frmAbsSearch.aspx?cur=4].

 

פסיקה 

  • פס"ד הוכהויזר – בית הדין לעבודה קבע, כי השהייה בחו"ל לתקופה ממושכת אינה מהווה עילה לשינוי סיווג התושבות לצורכי פטור מדמי ביטוח לאומי.

התובע הינו אזרח ישראל ובעל אזרחות אמריקאית, אשר השתחרר משירות סדיר בצה"ל בחודש נובמבר 2011. עם שחרורו, נסע התובע לארצות הברית וביום 13.9.2015, שב לישראל. במהלך תקופת שהותו בארצות הברית, ביקר התובע בישראל מספר פעמים, ובכלל כך למשך תקופה רצופה של כעשרה חודשים במהלכה ניסה להתקבל לעבודה במשרד ראש הממשלה. בקיץ 2014, גויס למילואים התובע והשתתף במבצע "צוק איתן", כאשר לדבריו עשה זאת מתוך רגש פטריוטי. התובע טוען, כי יש לראותו כמי שחדל להיות תושב ישראל בתקופה שתחילתה בחודש נובמבר 2011 (עם שחרורו ונסיעתו לארצות הברית) ועד שובו לישראל ביום 13.9.2015, ומשכך אין לחייבו בדמי ביטוח לאומי בגין תקופה זו. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד, כי העובדות האובייקטיביות אינן מצביעות על אדם שהעתיק את מרכז חייו לארצות הברית, וכי בכל תקופת היעדרותו של התובע הוא שמר על זיקתו לישראל, באופן שזו נשארה מרכז חייו. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה בקובעו, כי לאחר שמיעת עדות התובע ועיון בטענות הצדדים, המוסד לביטוח לאומי לא שגה בקובעו, כי בתקופה שבמחלוקת לא העתיק התובע את מרכז חייו לארצות הברית, אלא המשיך להיות תושב ישראל. מאחר שאין חולק על כך שמרכז חייו של התובעת, עובר לתקופה שבמחלוקת, היה בישראל, על התובע מוטל הנטל להוכיח ששהייתו בארצות הברית בתקופה שבמחלוקת, מצביעה על העתקת מרכז חייו מישראל לארצות הברית. בית הדין האזורי לעבודה הוסיף וקבע, כי עיון בעדות התובע ובמכלול העובדות מצביע על כך שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הייתה לו כוונה סובייקטיבית להשתקע בארצות הברית, ובנסיבות העניין אין לראות במגוריו של התובע במקומות שונים בארצות הברית, כמו גם בעבודות השונות בהן עבד, כביטוי חיצוני לכוונתו להעתיק את מרכז חייו לארצות הברית [ב"ל 69967-09-16 נועם הוכהויזר נ' המוסד לביטוח לאומי – לפסק הדין לחץ/י כאן].

 

?איך נוכל לסייע לך

צור עמנו קשר עוד היום בטלפון 03-7919111 או שלח לנו שאלות, תגובות או הצעות.

צור קשר